<h1>שו"ת הר"י מיגש סימן צ"ו</h1>
<h2>דף קלו.</h2>
[איתמר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין כו']. אנו עדים החתומים למטה כן הי' שנכנסנו אצל פלונית בת פלוני אלמנת פלוני ומצינו אותה חולה מוטלת בעריסה ודעתה מיושבת עליה וצותה מחמת מיתה ואמר לנו הוו יודעים שיש לי בת פנויה ואני מתיראת מזה החולי שמא אמות קודם שתנשא בתי ויש לי דבר מועט ואני רוצה לתת לה כל מה שימצא לי בעולם מהיום ולאחר פטירתי ועכשיו הוו עלי עדים בקנין שלם מעכשיו וכתבו עלי בכל לשון של זכות ותנו ביד פ' להיות בידה לראיה ולזכות כו' וכבר סלקתי כל יורשי מירושתי סילוק גמור בארבעה זוזים של נחשת שנתתי להם מחמת ירושה לכל אחד וא' ומה שקנינו מפלונית הנזכרת לפלונית בתה הנזכרת לאחר שנתברר לנו אנו ח"מ שבועתה על סך כתובתה שלא הגיעה כתבנו וחתמנו בחדש פלוני לאחר פטירתה כי נתאחרה חתימתנו עד עכשיו משנת שמנים בטוליטולה ונתברר לנו כי מאותו חולי נפטרה לבית עולמה פלונית הנזכרת והכל מקוים, יורינו אדונינו אם אית לה מן דינא לבתה הנזכרת שתטול כל מה שהניחה אמה כמו שנתברר בשטר מתנה או דילמא לית לה משום דכתיב בשטר מתנה קנין ונתאחרה כתיבה וחתימה לאחר פטירתה וקאמרינן מתנת ש"מ שכתוב בה קנין בי רב משמיה כו' ותו דלא אמרי עדים וקנינא מינה מוסף על מתנתה דא. ותו דדמיא להך דאמרינן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרו' כו'. תשובה האי מתנתא לאו מתנת ש"מ ניהו כדסלקא אדעתייכו אלא מתנת בריא היא משום דהא כתיב בה מהיום ולאחר פטירתי ומתנת ש"מ לא הויא אלא היכא דלא זכי בה המקבל לא בגופא ולא בפירא אלא לאחר מיתת הנותן אבל היכא דכתיב בה מהיום ולאחר פטירתי כיון דגופא הא קני ליה מההיא שעתה כדאמרינן בהדיא מאי קאמר ה"ק גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה שמתנת בריא היא ולא מתנת ש"מ. ואמרינן נמי ת"ר דיאתיקי דא תהי למיקם ולהיות כו'. ומתמהינן ואי לאו לא הויא מתנה ומתרצינן ה"ק איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כו'. ואמרינן ההיא מתנתא דהוה כתיב בה בחיים ובמות. פי' כלומר ההיא שטר צואה דהוה כתיב בה בחיים ובמות רב אמר הרי היא כמתנת בריא דהא כתיב בה מחיים והאי דקאמר ובמות כמ"ד מעתה ועד עולם ושמואל כו' ע"כ לא פליגי אלא היכא דאמר בחיים אבל היכא דאמר מחיים דכ"ע מתנת בריא הויא ולא מתנת ש"מ. אלמא כל היכא דאקני ליה למקבל בחיי נותן אע"ג דבעידנא דאקני ליה ההוא מגו חולה הוה מתנת בריא הויא ולא מתנת ש"מ והאי נמי כיון דגופא קא קני ליה מהיום ופירא בלחוד הוא דלא אקני ליה אלא לאחר מיתה מתנת בריא הויא ולא מתנת ש"מ. וכיון שכן כל מאי דאיכתיב ביה בהאי שטר מתנה אי נכסי דהאי נותנת הוו מעיקרא ולא נכסי הבעל בודאי דזכיא ביה האי [בת] בר מחובין דאית לה האי נותנת גבי אינשי בין בשטרי ישראל בין בשטרי עו"ג דלא קניא להו האי בת בהאי מתנה משום דקי"ל דאין אותיות נקנות אלא או בכתיבה ובמסירה או אגב קרקע. אבל ודאי אי הוו נכסי דאקניא לה האי נותנת לבתה נכסי דבעלה מעיקרא אע"ג דהא אסהידו סהדי דאשתבעא לה על סך כתובתה דלא שקלא מינה מידי במה דלא אחתה ב"ד בנכסי בעלה בשומא והכרזה אכתי נכסי בעלה נינהו וחוב בעלמא הוא דאית לה גבי יורשין למגבייה מנכסי מורישם וכיון דשכיבא לה מקמי דנחית ב"ד בנכסי בעלה אשתכח דחוב בעלמא יורשי בעלה היא דשבקא ליורשיה ולאו גופייהו דנכסי בעלה הילכך אי לית לה להאי נותנת יורשים אחרים בר מהאי בת אית לה מן דינא להאי בת למתבעינהו ליורשי בעל אמה בכתובה דאמה ומחתי לה בנכסי דיליה במקום אמה ואי אית לה בנים דאינהו הוא דזכו בירושתה ולאו האי בת הנך בנים הוא דאית להו למיתבעה לכתובת אמן מיורשי בעלה והאי בת לית לה ולא מידי דהא לא אקניא ליה שטר כתובתה בכתיבה ומסירה או אגב קרקע כי היכי דתזכה בה מחמתה ותהוי במקומה בתביעתה מיורשי בעלה אלא נכסין דשבק בעלה הוא דאקניא לה וכיון דאכתי לא קניא להו לגופייהו כי היכי דתיקנינהו ניהלה להאי בת הו"ל כמאן דאקני דבר שלא בא לרשותו דלא מקני מידי וקי"ל אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם וכן הלכה.
